הלכה חדשה בשאלת אופן חישוב זכויותיו של מועסק שנקבע בדיעבד כי הוא “עובד”;

שלב ראשון:

העובד צריך להוכיח כי למרות ההסכם עם המעסיק לפיו הוא עובד כעצמאי, חלים עליו המבחנים של יחסי עובד ומעסיק.

שלב שני:

היה ונקבע כי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק יבוצע חישוב הזכויות באופן הבא:
א) חישוב ערך השכר השכירי החלופי (שהמעסיק צריך להוכיח), כולל ערך הזכויות הסוציאליות הנגזרות משכר חלופי זה, כמקובל באותו מקום עבודה לעובדים במשרות דומות;
ב) קיזוז הסכום המפורט בסעיף א מסך התמורה הקבלנית שקבל העובד. עד לגובה הפער שבין עלות המעסיק לפי השכר החלופי לתמורה הקבלנית ששולמה בפועל

סיכום:

אם יהיה קיים פער בין התמורה הקבלנית שקבל העובד, לבין החישוב שבוצע על פי סעיף ב, יישאר פער זה ברשות העובד, ולא יוחזר למעסיק. בנוסף לתשלום הזכויות הסוציאליות עצמן, וככל שהמעסיק לא שכנע שאין להטילו, ייפסק פיצוי “לא ממוני”, על בסיס מגוון רחב של שיקולים ובין היתר בשים לב לזכויות הלא ממוניות של מי שהוכר כעובד בדיעבד, לשיקולי הרתעה ובשים לב לנסיבות כל מקרה.