בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות, וכן דחה תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה ושידול עובדים והפסדי רווחים. יחד עם זאת, בית הדין קיבל באופן חלקי את התביעה לפיצוי בשל חוסר תום לב, וקבע כי הנתבע ישלם לתובעת בגין רכיב זה סך של 10,000 ₪.
הנתבע עבד בשירות התובעת במשך כשלוש וחצי שנים. בתחילה כמנהל מכירות ולאחר תקופה עבר לתפקיד של מנהל דסק. הנתבע פוטר על ידי התובעת ולאחר מכן החל לעבוד בחברה מתחרה שלטענת התובעת הוא זה שהקים אותה ושידל את עובדי התובעת לעבור לעבוד בה, מכאן התביעה.
בית הדין האזורי לעבודה (מפי השופטת א’ רובוביץ–ברכש ונציגי הציבור ש’ כהן ומ’ שמר) פסק כלהלן:
יש לאבחן בין מקרה בו עובד הקים או החל לעבוד בעסק מתחרה לאחר הפסקת העסקתו, כפי שהוכח שקרה במקרה דנן, לבין מצב בו הוא עושה זו תוך כדי עבודתו אצל מעסיקו, מה שלא הוכח במקרה דנן. מכלל העדויות שהובאו בתיק זה עולה כי אותם עובדים שהחלו לעבוד בחברת ליאנה, עשו זאת הרבה לאחר מועד פיטורי הנתבע.
בכל הנוגע לשידול עובדים לעבור ולעבוד בחברה המתחרה, הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענה זו בכל הנוגע לעובדים שהביאה לעדות. לא הוכח כי אותם עובדים עברו לעבוד בחברת ליאנה תוך כדי עבודתם אצל התובעת, הוכח כי הדברים נעשו רק לאחר שסיימו את עבודתם.
גם אם התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבע עשה שימוש ב”סוד מסחרי” כהגדרתו בפסיקה, בין עובד למעסיק קיימים יחסי אמון המקימים לעובד חובות אמון כלפי מעבידו.
שימוש זהה בפרסום בו התובעת השתמשה על ידי החברה המתחרה כאשר הנתבע שימש כמנהל מכירות שם, כאשר הנתבע יודע כי שיטה זו מתאימה לאותו קהל לקוחות וזאת לאחר שהתובעת ניסתה שיטות שונות של פרסום ומכירה שלא צלחו, למעט שיטת המכירה הנדונה, מהווה יתרון עסקי בו השתמש הנתבע בחברה המתחרה בה עבד, באופן זהה. האמור אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו. על הנתבע לפצות את התובעת בגין רכיב חוסר תום הלב בסך של 10,000 ₪.
(סעש (ת”א) 45967-07-14 מקסי אף איקס סרוויס בע”מ נ’ ולדימיר גורבין – מאגר נבו 29.08.2017)
